א' אישה בת 45 הגיעה אליי לקליניקה כשהיא מטופחת, נאה למראה ועובדת בעבודה מסודרת.
התלונה העיקרית שבגללה הגיעה לטיפול הייתה- התמכרות לקניות.
א' סיפרה שהיא מכורה לקניות ומשועבדת להן.כל פעם שא' הרגישה שרע לה/ קשה לה/ עצוב לה/ מציק לה/ או שהיא כועסת, היא נהגה לעבור בחנויות הקניון או בחנויות בוטיק שונות, לקנות מכל הבא ליד ולהשאיר בהן סכומי עתק.
היא צברה חובות כבדים כל כך, עד שנאלצה למכור את מכוניתה, להחליף עבודה ולקחת על עצמה עבודה נוספת. אבל הבור הפעור בנפשה של א' הלך והתרחב וההוצאות הוסיפו לגדול.
לא עזרו תחנוני בעלה, איומיו והתערבות משפחתה. א' פשוט לא הייתה מסוגלת להפסיק.
עם הזמן היא פיתחה שיטות קנייה מתוחכמות יותר על מנת להסתיר את ההתמכרות:
- היא קנתה במזומן
- החביאה את השקיות
- פיתחה קשרים עם המוכרות
- ושילמה באשראי ארוך.
אבל ההתמכרות לא עברה.
א' הגיעה אליי כשהיא אובדת עצות, עצובה, עצבנית ואחוזת חרדות-
חרדה שהבנק יעכל לה ולבעלה את החשבון, שיהיה צריך למכור עוד משהו או לבקש מהמשפחה הלוואה לחיסול חובותיה.
הקשר איתי אפשר לא' להכיר בעצמה את החלקים המתמכרים שלה. להבין איך הם נוצרו ולראות ולחוות, ללא חשש ורצון לברוח, את הבור השחור שבנפשה.
לאט- לאט גילתה א' את המניעים שלה לברוח לתוך מסעות הקניות ומדוע הייתה צריכה לחפש נחמה ולמה דווקא נחמה כזו של התמכרות לקניות.
היא חשה פגומה ולא רצויה כתוצאה מנסיבות חיים וקשר מורכב עם הוריה.
היא הרגישה צורך לפצות את עצמה על כל צעד ושעל וכמעט ולא הייתה מוכנה להתמודד עם ההשלכות של המציאות עליה.
ככל שהעמיק הטיפול הכירה א' יותר בנפשה הכואבת.
היא קיבלה החלטה לא לברוח עוד. בתוך חדר הטיפולים היה לה קל יותר להתמודד עם עצמה.
במהלך הטיפולים למדה א' להכיל את עצמה ואת כאבה ובעזרת טכניקות שעבדנו עליהן למדה איך להימנע מהבריחה למרכזי הקניות.
היום, שנה אחרי, א' כבר לא בורחת מעצמה. היא מקבלת את עצמה ואפילו אוהבת את עצמה.
היא יכולה להכיל את רגשותיה ולהתמודד אתם במקום לרוץ ולקנות עוד שרשרת ועוד חולצה. היא מסוגלת ליהנות ממה שיש לה בחיים: בעלה, ילדיה ולא פחות חשוב מעצמה. לקריאה נוספת של סיפורי מקרה היכנסי לכאן